10 דיאלוגים ונודעות בגוף: להורות וללמוד ריקוד

הודל אופיר בכל פדגוגיה חקוקים המתחים בין ידיעה והוויה , מחשבה ופעולה , תיאוריה ופרקטיקה , ידע וניסיון , הטכני והאקזיסטנציאלי , האובייקטיבי והסובייקטיבי . בעוד שיחסים אלה מוצגים באופן מסורתי כדיכוטומיים , הם רחוקים מלהיות כה סדורים או בינאריים . תחת זאת מוטב לבטא אותם כדיאלוגיים , משום היותם מעוצבים תוך שהם מעצבים זה את זה בתהליך המתמשך , המתהווה , הנקרא לדעת . ( Britzman , 1991 : 2 ) הרבה פעמים כשלתלמידות שלי יש שאלות אני אומרת שאין לי תשובה . במובן של ' לא עכשיו . בואו נעשה את זה קודם ואחר - כך נראה מה יש לדבר על זה ' . במובן של ... שאני מכירה בחשיבות של החוויה הגופנית . שדברים נלמדים דרך החוויה הגופנית . אני בהחלט מאמינה בזה . ( עפרה ) השאלה " מה עושה ההוראה למורים " היא זו שבוחרת בה תיאורטיקנית החינוך דבורה בריצמן כדלת כניסה אל מציאות חייהן של מורות ומורים , אל הוויה שלדעתה של בריצמן היא דיאלוגית בטיבה ובמהותה . אני רוצה לשמור על השאלה הזו ולהניח לצידה אחרת , " מה עושה ריקוד לרוקדים " , ואז לבחון האם ניתן לשאול את השאלות הללו יחד ; מה עושה הוראת ריקוד , הוראת אמנות בגוף , עם הגוף , ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד