גליה , יעל ועפרה נראו מלמדות וחוות , או במונחיו של גריימה ( Greimas ) נראו מנסחות בגופן את " דרכן היסודית להיות בעולם " . גליה הדגימה באופן בולט גישה קלאסית בחינוך , של מחויבות לאידיאל אמנותי - צורני אוניברסלי וחתירה חסרת פשרות לשלמות ולמצוינות . פדגוגיה מסורתית הייתה הגוון הדומיננטי בחתימתה , ועם זאת היא נשזרה הומור , חום ותיאטרליות . אצל יעל ניכר בעיקר טעמה של אידיאולוגיה רומנטית - תראפויטית בחינוך ; כזו המתמקדת והמתמסרת לפרט על מטענו האישי הייחודי , וכזו המחויבת לרווחתו וצמיחתו . ועפרה , בחידתיות שבה , בדרכיה הלא צפויות , הדהדה גישה אקסטנציאליסטית של דחיית מוסכמות וכללים , ושל עיצוב עצמי אותנטי . הצגה מעט כללית זו של המורות אינה יכולה , כמובן , לבטא את מלוא המורכבות והערבוב האידיאולוגי שבפעולותיהן . אולם בכוחה להמחיש את הגוון הבולט בסגנון הוראתן , את מקורותיו , ואת האופן בו הופך הגוון הזה לאישי . לטענתי יש לראות את כל אותן תנועות , פעולות , מחוות , מבטים וקולות של מורות לריקוד , שיחד מעצבים חתימת גוף , כרגעי חירות וכ " נגיעה גופנית " בהיסטוריה , כבדומה למעשה הכתיבה אצל בארת ; רגעי ח...
אל הספר