ילי נתיב נובמבר : 2005 אני בבית הספר בקריית המגדלים כדי לצפות בשיעור מחול מודרני עם כיתה י ' . אני מזדהה בפני השומר אשר פותח את השער הנעול , חוצה את החצר וצועדת לסטודיו . אני חושבת על התלמידות שעושות את הדרך הזו אל הסטודיו כמה פעמים ביום . הסטודיו ריק . כמו תמיד , הקדמתי . אני מוצאת לעצמי כיסא ומתיישבת בצד . התלמידות מגיעות כמה דקות אחריי ונכנסות לאולם . הן מגיעות משיעור מתמטיקה , כך יאמרו לי אחר כך . לבושות במכנסי ג ' ינס צמודים , חלקן בטרנינג , סוודרים , צעיפים , נעלי ספורט , מגפיים , נעליים גבוהות , תיקי גב גדולים תלויים לצד הגוף . הן חוצות את האולם לדלת צדדית לחדר ההלבשה . חלק מסמנות לי שלום במחוות יד או חיוך . זו לא הפעם הראשונה שאני כאן . אני מתבוננת באולם הדומה במראהו לעשרות חללי סטודיו שכמותם ראיתי בימי חיי בארץ ובחו " ל . החדר הזה , צר וארוך עם חלונות עליונים אטומים . המראה מתוחה לאורך קיר אחד . מוטות הבר צמודים לאורך שלושה קירות משרטטים ח ' . פסנתר בפינה , לידו כמה כיסאות ושולחן קטן . ברים נוספים , ניידים , עומדים בצד החדר . על הקירות תלויים רמקולים , מערכת השמע נעולה בתוך אר...
אל הספר