שדה החינוך למחול , המגרש בו משחקות מורות לריקוד , הוא שדה שולי בין מגרשים עיליים - וכך גם השחקניות בו . הוא שדה של הכשרה לאמנות , שהעובדות בו אינן נהנות ( או נהנות על תנאי ובעירבון מוגבל ) מיוקרה המתלווה בדרך - כלל לאמנות , למרות שעבודתן מזינה בבירור את שדה המחול האמנותי ומרחיבה את גבולותיו . הוא שדה של גופניות , תנועה והבעה , זר לצורות של ידע עיוני פורמאלי , ונמצא לכן תמיד בשוליהן . הוא שדה שההיררכיה בו נוטה להסתדר עם זו של שדה הייצור האמנותי בכללו ( היכן שיש יוקרה אין כסף , ולהיפך ) , אלא שהחוקיות הזו מסתברת דרכו כסלקטיבית וחשדנית כלפי נשים . והוא שדה שהפועלות בו הן נשים ממעמד חברתי גבוה , משכילות , בעלות יכולות מקצועיות ואישיות גבוהות , המתמרנות ומשחקות במשחק חברתי שולי . האם נוכח אלה משחקן של נשים - מורות - לריקוד הוא משחק מכור , והן נידונות להפסיד בו בכל מקרה ? ממצאי המחקר מראים שבתוך מציאות מתוחה וקשיחה יחסית פועלות המורות בדרכים מגוונות ורבות לשיפור עמדות , ושחלק מן הפעולות הללו , או מוטב אוסף שלהן , הוא אכן בעל פוטנציאל ליצור שינוי ; להקנות הכרה , לפעמים גם יוקרה , ויציבות כלכל...
אל הספר