לימודי ריקוד פורמאליים , ממוסדים , לתואר ראשון ולתעודת הוראה , הם כנראה השינוי הגדול והשורשי ביותר שעבר ( ועובר ) תחום הוראת הריקוד בארץ ; תחום שהיה - ועודנו במידה לא מעטה - שולייתי ובלתי - אמצעי באופיו ובאופן לימודו . שני מוסדות גבוהים שקמו בישראל בשליש האחרון של המאה העשרים , האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובית - הספר לאמנויות המחול בסמינר הקיבוצים בתל - אביב , משכו אליהם וריכזו בהדרגה את הכשרת המורות והמורים לריקוד המלמדים בה היום . שני מסלולים צעירים נוספים פועלים בישראל כיום ומכשירים מורות למחול מזה כעשור ומחצה : המסלול למחול במכללת " אורות ישראל " הפונה לנשים דתיות , ומסלול ההתמחות במחול כחלק מן התואר הראשון בחינוך גופני במכללה ע "ש זינמן ( מכון וינגייט ) . אל אלה מצטרפים גם מוסדות לימוד בחו " ל שנעשו אופציה זמינה ואטרקטיבית בעשור האחרון , עם התרחבותם של תהליכי הגלובליזציה . אך למיטב הכרתי וידיעתי , הרוב המכריע של מלמדות ומלמדים היום בארץ הוא כאלה שהוכשרו לכך בישראל . ייתכן שהסיבה לכך היא הכשרתם הפדגוגית של מורות בתוך מוסדות חינוך מקומיים , הכשרה הפוגשת ילדים ונוער ישראלי , מותא...
אל הספר