הלכתי לאקדמיה כי אני אוהבת את התחום ! לא רציתי לנטוש את הריקוד לגמרי בגלל שאני לא רקדנית על במה . ואמרתי שזאת נישה מצוינת להמשיך להיות מחוברת לתחום . ( שלי ) היה לי ברור שאני הולכת ללמוד הוראת המחול . איכשהו זה היה מותווה מראש . אני לא יודעת אם כוונתי לזה או אולי הוכוונתי על ידי אמא שלי , אבל זה היה משהו שאני מאוד אוהבת לעשות . ( עדי ) בצומת - החיים בו כיוונו עצמן אל מקצוען כמורות לריקוד - גם אם לא ידעו זאת אז - איפשהו לאחר השירות הצבאי , מספרות המורות שהן פשוט רצו לרקוד , וכמה שיותר . לרובן לא התעוררה השאלה כלל בנקודת הזמן ההיא , והמשך העיסוק בריקוד היה מובן מאליו ; הוא היה מרכיב עיקרי בזהותן . לחלקן היו לבטים וגישושים , ולפעמים גם התחלות באוניברסיטה שהובילו אותן בסופו של דבר בחזרה לריקוד . בודדות ראו בבחירה בלימודי מחול ממוסדים התנסות זמנית בנוסח : " לשנה - ואז נראה " . המשותף לכולן הוא המימוש וההגשמה של אהבתן לריקוד . המוטיבים של " אני עושה את מה שאני אוהבת " , או " זה חלק ממני " נשענים , כפי שראינו אצל שלי , על שיח אינדיבידואליסטי של ביטוי עצמי . הם היו מרכזיים בעת הבחירה במקצוע - ...
אל הספר