רוב המחקרים על הערבים בישראל בעשור הראשון לאחר קום המדינה התמקדו במדיניות הממשלה ומוסדותיה כלפיהם , אך מבחינה זו לא ניכר מפנה כלשהו בעקבות אירועי , 1956 בהם הטבח בכפר קאסם , מלחמת סיני ועלייתו של נאצר בעולם הערבי . בשנת 1955 מינה בן - גוריון ועדה בראשות יוחנן רטנר לבדיקת האפשרות לבטל את הממשל הצבאי , ואולם הוועדה המליצה שלא לבטלו והיחס אל הערבים בישראל כאל גורם עוין , גיס חמישי , נותר בעינו . מאות ואף אלפי פלסטינים לא חמושים נהרגו בידי חיילי צה " ל בשנות החמישים לאחר שהוגדרו אויבים ומסתננים , הגדרות שהתירו את דמם . לאחר השתלטות המדינה על קרקעות הפליטים והנפקדים - הנוכחים החל שלב הפקעת רוב האדמות של השורדים . ישראל לא הסתפקה במניעת שיבתם של הפליטים ובהשתלטות על אדמותיהם , והחלה בקולוניזציה מכוונת בלב ריכוזי האוכלוסייה הערבית . בשנת 1956 החליטה הממשלה , במסגרת מדיניות ייהוד הגליל ובניסיון לשבור את הרצף הטריטוריאלי בין יישובי השורדים , להקים עיר חדשה ליד נצרת . בדצמבר החלה בנייתה של נצרת עילית . נוסף על כך הוחלט להכריז על כמאתיים אלף דונם של אדמות ערביות במרכז הגליל כעל אזור צבאי סגור , ל...
אל הספר