בספרו על מעמדם המשפטי של הערבים בישראל חשף דוד קרצ ' מר את הפער בין האוניברסליות לכאורה של החוק לבין האי - שוויון שהוא מאפשר בין יהודים לערבים . מחקרו של קרצ ' מר עוסק במציאות המשפטית בשלהי המאה העשרים , ואינו מחקר היסטורי על חייהם של האזרחים הערבים בעשור הראשון לקיומה של המדינה . אך מכיוון שמעמדם האזרחי והמשפטי של האזרחים הערבים נקבע בתחילת שנות החמישים בכמה חוקים שהפלו אותם לרעה , נדונים בספר היבטים בסיסיים שמקורם בתקופה זו . החוק החשוב ביותר בכל מדינה מתוקנת הוא חוק האזרחות . כפי שראינו בפרקים הקודמים , ישראל המשיכה להתחבט בשאלה כיצד לנהוג בעשרות אלפי השורדים הפלסטינים לאחר סיום המלחמה . תקוותיהם של רבים שהערבים ייעלמו מהנוף התבדו . ביולי 1950 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק האזרחות , והיא עוררה ויכוח והתנגדויות רבות מצד מפלגות השמאל . הדיון בחוק האזרחות לא הסתיים בכנסת הראשונה , ונפתח מחדש לאחר הבחירות לכנסת השנייה . בשנת 1952 התקבל החוק , והוא הפך לאחד הסממנים המובהקים ליהודיותה של מדינת ישראל . חוק האזרחות כונן מסלולי אזרחות שונים ליהודים וללא - יהודים : היהודים זכאים לאזרחות מתוקף...
אל הספר