כפי שראינו בפרק הקודם , הנכבה לא הייתה אירוע לאומי חד - פעמי שבא אל סיומו בסוף המלחמה , אלא סאגה הולכת ונמשכת המורכבת משורה ארוכה של סיפורים אישיים כואבים . גם כפרים שלא נפגעו קשות בשנת הנכבה מצאו את עצמם נאבקים על זכויותיהם הבסיסיות על אדמותיהם . הנגיסה בקרקעות השורדים נעשתה באמתלות מאמתלות שונות - למען מפעלי פיתוח , למען מפעל המוביל הארצי וכן הלאה , פרויקטים שהם לא נהנו מהם . קרקעות הופקעו או הוכרזו שטח צבאי סגור גם במסגרת החזון של " ייהוד הגליל " . הפרק ייפתח בהמשך הסאגה של הכפרים מג ' ד אל - כרום , שעב ותרשיחא , ויעסוק בניסיונות השיבה של בני הכפרים הללו אל בתיהם לאחר שנטשו אותם בימי המלחמה , כפי שתואר בפרקים הקודמים . שיבתם של מאות ואלפים מתושבי הגליל ליישוביהם הוא סיפור שטרם נחקר ונותר ברובו בצל . למול ההשפלה והפחד שהתלוו אל העקירה , אלה שהצליחו לחזור אל כפרם הביעו גאווה על אי - כניעתם לגורל הגלות והפליטות . ואכן , מול מאמציה של מערכת הביטחון לדלל את האוכלוסייה הערבית בגליל , גאה והתעצם הרצון בקרב המגורשים לשוב הביתה , כמעט בכל מחיר . ראוי לציין כי השבים הונעו לא רק מתחושה עזה של ...
אל הספר