ידועי שם , עד שגם שופט השלום הערבי של נצרת [ ... ] נמצא בין הכלואים " . שרת קרא לחקור את התנהגותם של החיילים , והציע שהצבא יימנע מסריקות מעין אלה . צה " ל כפר כמובן בהאשמות , אך סגן המושל הצבאי של נצרת הודה שהכלואים הוחזקו בלא מי שתייה . האירוע בנצרת שב והוכיח את רגישות השלטונות לביקורת על התנכלויות ומעשי אכזריות כלפי תושבי עיר זו . בעיר שרדו רבים מבני האליטה : ראשי העדות הנוצריות , ראשי הקומוניסטים הערבים ובני משפחות פאהום וזועבי המוסלמיות . לרבים מהם היו קשרים עם אנשי השלטון , ועם גורמים בין - לאומיים שישראל הצעירה הייתה חייבת להתחשב בדעתם ובתגובותיהם . לא כן הדבר בכפרים ואפילו בערים שהתרוקנו כמעט כליל מתושביהן הערבים . אל אתחאד דיווח למשל על הטלת עוצר , על סריקות ועל חיפוש אחר מסתננים בערים לוד ורמלה בשלהי יוני . 1949 הפעולות נגד שרידי האוכלוסייה הערבית בשתי הערים לוו , לדברי העיתון , בהחזקת נשים וילדים בשמש במשך שעות ארוכות ללא אוכל וללא מים . אך שלא כמו בנצרת , בערים אלו מחאותיהם של הקומוניסטים לא גררו תגובות דומות של השלטונות . גורלם של כמה מאות ערבים בשתי ערי המרכז לא עורר התעני...
אל הספר