מדיניות הביטחון של ישראל בתחילת 1949 הושתתה על שלושה מעגלים . המעגל הראשון היה חיצוני - המדיניות כלפי מדינות ערב וצבאותיהן , והוא התמקד בהיערכות צה " ל לאפשרות של חידוש הלחימה . המעגל השני היה המדיניות כלפי הפליטים הפלסטינים שניסו לשוב לבתיהם ולאדמתם . על פי רוב , הפליטים ניסו לשוב מסיבות חברתיות וכלכליות ולא כדי לפגוע ביהודים . למרות זאת , ישראל הגדירה את הפליטים האלה מסוכנים לביטחונה ונלחמה בתופעת השיבה בכוח הזרוע . המעגל השלישי היה פנימי - המדיניות כלפי השורדים . הללו נתפסו כגיס חמישי וטופלו ביד קשה . עצם נכונותם לסייע למכריהם ולקרובי משפחתם שביקשו לחזור לבתיהם הפלילה אותם . ניסיונות שיבה ופעולות גירוש היו חלק ממציאות חייהם של פלסטינים רבים בעשור הראשון שלאחר הנכבה . הפליטים שניסו לשוב לבתיהם , מסיבות כלכליות , חברתיות או אחרות , סיכנו את חייהם . בסוף 1948 העריך צה " ל שבין 3 , 000 ל - 4 , 000 פליטים פלסטינים הצליחו לחזור ארצה ולהתיישב מחדש בכפריהם או בכפרים שכנים . הערכות אלו לא היו מדויקות , שכן קשה היה להשיג נתונים מדויקים במציאות הנזילה של אותם ימים , טרם השלמת רישום האוכלוסייה ...
אל הספר