פרק רביעי ספק אזרחים ספק נתינים עוינים: המשך הגירוש והמלחמה במסתננים

בינואר 1949 הסתיימה הלחימה בין ישראל למצרים והן פתחו בשיחות על הסכם שביתת נשק וקביעת גבול ביניהן . מצרים , הגדולה במדינות ערב , הייתה הראשונה שחתמה על הסכם שביתת נשק עם ישראל , ב - 24 בפברואר . אחריה חתמה עליו לבנון , ב - 23 במרץ , וב - 3 באפריל חתמה עליו ירדן . סוריה הייתה האחרונה שחתמה על ההסכם , ב - 20 ביולי . 1949 גבולותיה של ישראל נקבעו בכוח הזרוע ובהסכמי שביתת הנשק . שטחה השתרע על כ - % 78 מאדמת פלסטין , כ - % 24 יותר מן השטח שהוקצה לה על פי גבולות החלוקה . בידי מצרים נותרה רצועת עזה המצומקת , שהייתה שייכת לדרומה של המדינה הערבית על פי החלטת החלוקה . השטחים שישראל כבשה וסיפחה הפכו " נקיים " מתושבים ערבים לאחר גירוש שורדי מג 'דל ( אשקלון ) , וכמעט לא נותרו יישובים ערביים על תלם בקרבת הגבול עם ירדן . ישראל שאפה להרחיב את גבולה מזרחה ולכן כפתה על ירדן לוותר על יישובי המשולש , מתוך הסכמה שלא לגרש את תושביהם , כשלושים אלף במספר . רק במרכז הגליל נותרה אוכלוסייה פלסטינית גדולה , על אף הניסיונות להיפטר ממנה בשנת המלחמה . ב - 17 בינואר 1949 דיווח האלוף אלימלך אבנר לבן - גוריון על השלמת הר...  אל הספר