עם כיבושה של נצרת " בדרכי נועם " ונכונותם של פרנסי העיר לשתף פעולה עם המושל הצבאי מתחילה בפועל ההיסטוריה של השורדים בגליל . אמנם לפני כניעת נצרת וכפרי הלוויין שלה שרדו קהילות קטנות בעכו , בחיפה ובכפרים בגליל המערבי . אך בשום מקום לא שרדה עיר שלמה , על כל תושביה , מוסדותיה ומנהיגותה . המקרה של נצרת שיקף את נכונותה של ישראל לאפשר את הישרדותו של מיעוט ערבי לא מבוטל . ומנגד , התנהגותם של ראשי הציבור בנצרת שיקפה את אמונתם באפשרות לשרוד בארצם ובמולדתם . נראה היה שבהסכם הכניעה בנצרת נפתח פרק חדש בתולדות מדיניות ישראל במקומות הכבושים . לא רק בזמן כיבושה של נצרת נהג הצבא שלא כמנהגו בערים אחרות , אלא גם אחריו . לאחר כיבוש העיר עשתה הממשלה הזמנית כמיטב יכולתה כדי להשיב את החיים למסלולם . הראשונים שביקרו בנצרת למחרת כניעתה , כדי לעמוד על המצב בעיר , היו יהושפט הרכבי ויעקב שמעוני , נציגים בכירים של הצבא ומשרד החוץ . הם סיירו ברחובותיה ונפגשו עם המושל הצבאי ועם אחדים ממנהיגיה . הרכבי ושמעוני דיווחו על עיר שקטה אשר תושביה נראים רגועים ומשתפים פעולה עם נציגי השלטון . אחריהם זכו העיר ופרנסיה לביקור של ...
אל הספר