בשליש האחרון של המאה ה - 15 ובייחוד לאורך חציה הראשון של המאה ה - , 16 כמה מלומדים קתולים אירופים , רובם בעלי מעמד נכבד בעולם המחקר המזרחני והלשוני או בהייררכיה הכנסייתית , גילו עניין רב בספרות הקבלה . מלומדים נוצרים אלה קראו בכתבי הקבלה במקורם , תרגמו אחדים מכתבים אלה ללטינית , חיברו להם פירושים או שכתבו עליהם פרפרזות , ובעיקר שילבו יסודות מתורות הקבלה השונות בחיבורים שכתבו . הבסיס לעניין נוצרי זה בקבלה נעוץ באמונה , שמקורה במסורת היהודית ושאותה אימצו מלומדים נוצרים אלו , שלפיה הקבלה היא תורת אמת אזוטרית קדומה החושפת פן פנימי בתורה הכתובה . באופן טבעי , עבור אותם מלומדים נוצרים הייתה ' התורה הכתובה' בראש ובראשונה בשורתו של ישוע המצויה בברית החדשה , ולצדה גם הברית הישנה . בדומה לתפיסות יהודיות מסורתיות האמינו אותם נוצרים כי עיקרי הקבלה נגלו למשה רבנו בסיני ולאחר מכן נמסרו בעל פה בשרשרת כוהנית או פרושית עד לתקופת המשנה , בקירוב לימי חייו של ישוע , אז הועלו על הכתב על ידי תנאים אחדים . מלומדים נוצרים אלה פיתחו עיבודים רעיוניים - דתיים אישיים , המשלבים את תפיסותיהם הדתיות , הפילוסופיות , ...
אל הספר