כיבוש ירושלים , חילול מקדשה והרג רבים מתושביה הם כבר עובדה מוגמרת . ירושלים , תפארת יהודה , שרויה באבלה הכבד , בעליבות מנוולת . רבים מבניה הלכו בשבי ונרדפו עד חורמה . אחרים גלו בשל התנאים הקשים השוררים בה , והרעב בעיר מציק וגובה חיים רבים . השמחה שבתה מרחובותיה השוממים של ירושלים , ועולים לרגל אין . הנותרים בעיר נושאים את צלקת הבגידה - העורף שהפנו אליה בני בריתה , אשר לא קמו לעזרתה , ועדיין מהדהדות באוזניהם צהלות הלעג של אויביהם . לכאורה " אין לה מנחם " לירושלים ; תושביה יודעים היטב כי לא יד אויביהם לבדה היא שגברה והכניעה אותם ; יד ה ' היא שהיתה בהם להענישם על חטאם , על מרידתם בו . אך דווקא הכרה זו נושאת בחובה שמץ של תקוה : מי שהרע עמם יכול גם לתת בהם את עינו לטובה . ירושלים פונה אפוא אל אלוהים בתפילה ; פעם , פעמיים ושלוש נשמע קולה : " ראה ה ' ... " , וסיום הקינה הוא קריאה לנקמת ה ' באויבים , אשר ששו ברעה שהביא על עירו . לקינה האלפא - ביתית , הפותחת בנוסחה האופיינית לקינות " איכה " , כ " ב פסוקים , וכל פסוק משתרע על פני שלוש שורות ( להוציא פסוק ז ) , כשמרבית השורות מתחלקות לשתי צלעות ....
אל הספר