סמוך לאחר פטירתו של עמרם החלו בסביבתו המשפחתית , הקבוצתית והאידאולוגית תהליכי העיבוד וההבניה המחודשים של דימויו , כפי שקורה לא אחת למנהיגים דתיים , פוליטיים וצבאיים , לאנשי רוח והגות וכיוצא באלה , בקרב מאמיניהם ומעריציהם . צדדים מסוימים באישיותו ובפועלו הוצנעו , ובהם היעדר היכולת הארגונית - קבוצתית . אחרים , דוגמת הצד האישי , נדחקו מעט מפני הנוכחות האידאולוגית חסרת הפשרות , והובלטו בין השאר הדבקות בתפיסת העולם , הכריזמה האישית והנכונות לשאת בתוצאות מאבקיו . אחרי מותו של עמרם התעצם תהליך השקיעה של דימויה העצמתי של נטורי קרתא הן בחברה החרדית הן בחברה הסובבת בישראל . זו לא העמידה אחריו מנהיג שהיה בכוחו לקיים את התלכיד הקבוצתי שעמרם הצליח לשמר על אף מחלוקות וערעורים פנימיים . בו בזמן , אחרי מלחמת 1967 החלו להתרחש תהליכים רבים שטמנו בחובם תמורות הדרגתיות רבות בחברה בישראל בכלל ובזו החרדית בפרט . למרות זאת , או שמא דווקא בעקבות זאת , דמותו של עמרם לא נשכחה , והיא שבה וצצה מעת לעת בהקשרים שונים , הן בשיח הפנימי בחברה החרדית הן בעיתונות היהודית בישראל . לתיאורים מאוחרים אלה שלו ולגעגועים אליו ...
אל הספר