כפי שראינו בפרק הקודם , בשנות החמישים ובראשית שנות השישים כתבו ישראלים ויהודים שאינם תושבי ישראל לעמרם . זאת אף , או שמא דווקא משום , שהוא ייצג תפיסת עולם ועמדות שהיו מנוגדות לאלה הדומיננטיות בחברה בישראל ונוכח פעלו והחשיפה הרבה אשר לה זכו הוא ונטורי קרתא בתקשורת . אין זה מן הנמנע שהסערה סביב נישואיו לרות רק הגבירה את העניין בו . כך למשל , ב 3 - בדצמבר , 1965 שלושה חודשים אחרי החתונה , כתב יוסף וייל , אספן אוטוגרפים , לעמרם ובפיו בקשה : " כבודו היה עושה טובה גדולה לאספן חתימות - יד לו היה מכבדנו בכמה מילים בכתב ידו ובחתימתו " . בתקופה זו המשיך עמרם להיפגש עם קבוצות של ישראלים , ובהן גם חיילי צה " ל , מסמלי השלטון הציוני , לפי בקשתם . לדוגמה , ממכתב תודה שנשלח אליו עולה שבקיץ 1966 נפגש עם קבוצת חניכי בית הספר הבין - זרועי לפיקוד ולמטה . הכותב , סגן אלוף לונץ , ציין " שהחניכים יצאו משיחה זו כאשר ידיעתם את נקודת ההשקפה של הישוב הישן עמוקה יותר " וחתם בהתנצלות על שדבר קיומה פורסם באחד העיתונים אף ש " פרסום זה לא יצא מאתנו " . כידוע , אחת מתוצאות מלחמת 1967 הייתה שליטתה של ישראל בעיר העתיקה...
אל הספר