דימויו התקיף , שלא לומר האלים , של עמרם , ועמדותיו האנטי - ציוניות , לא הביאו לבידודו המוחלט בחברה היהודית בישראל ומחוצה לה . להפך , דמותו המורכבת , הנחושה והססגונית , יחד עם היותו אנטי - תזה למפעל היהודי - ציוני , ריתקה עיתונאים מכל העיתונים המרכזיים בישראל . דימוי ציבורי זה של אדם המסרב לנהל שיח עם החברה היהודית - ציונית הסובבת העמיד את עמרם במובנים רבים כ " אחר אידאלי " למדינה ולערכיה הלאומיים - ציוניים והתחדד בדימויים שלו ושל נטורי קרתא כפי שעוצבו בעיתונות , בספרות ובקולנוע בישראל . אלא שמגוון המכתבים שנשלחו אליו מלמדים על כך שיש רבדים מגוונים נוספים לעניין שגילו בו יהודים וישראלים , שרובם ככולם היו כפי הנראה נסתרים מהעין הציבורית בזמן אמת . דימויו בקרב אלה שכתבו לו ופנו אליו לעצה ולעזרה היה של אדם רגיש , קשוב , פתוח לביקורת , לא אחת נוקבת , מי שלתפילותיו סגולה מיוחדת ומי שנכון לסייע לאנשים במצוקתם ובקשיים שבהם נתקלו . אם בפרקים הקודמים ראינו שיחסה של החברה היהודית בישראל לעמרם ולנטורי קרתא הייתה סטראוטיפית ברמת השיח הציבורי , כלומר בעיתונות , כי אז בפרק זה התברר שברמת האדם מן השור...
אל הספר