כזכור , בשנים 1948 – 1946 הובילו עמרם ונטורי קרתא מאבק נגד ברכת גלי גיל ברמת גן . אגב היזכרו במאבק זה בראשית שנות השבעים ציין עמרם שבאותם ימים חששו הוא ועמיתיו " שיעשו בריכה גם בירושלים " . לדבריו , הם הלכו ל " גוברנר האנגלי אודות הענין , והוא ענה לנו שכל זמן שהוא הגוברנר לא יהיה בריכה מעורבת בירושלים , כי ירושלים אין לה מספיק מים לזה " . 141 מתברר שעם הזמן השתפר מצב המים בעיר , ובניית ברכה בה הייתה אפשרית בשלהי שנות החמישים . אחד ממאבקיה המוכרים של נטורי קרתא , ועמרם בראשה , היה נגד פתיחת ברכת ירושלים במושבה הגרמנית , אשר כונתה בפיהם " בריכת התועבה " . מאבק זה נמשך לסירוגין במשך יותר משנתיים , ובסופו נטורי קרתא לא השיגה את מטרתה . הברכה נפתחה , ולא נסגרה מאז . ב 19 - בינואר 1958 התקיימה אספת מחאה בישיבת מאה שערים בירושלים נגד העירייה ונגד יזמיה של ברכת השחייה המעורבת לגברים ולנשים , שהייתה אז בהליכי בנייה . התקבלו בה שלוש החלטות : להחרים את מלון הנשיא בירושלים משום שבעליו , איש העסקים חיים שיף ( – 1924 , ( 2000 הוא " שותף עיקרי " במפעל זה ; להחרים את כל מי שישתף פעולה עם מפעל זה ; חרם...
אל הספר