גל ההפגנות , המחאות והעימותים עיצבו בנטורי קרתא אסטרטגיה שעניינה המשך רציף של הפגנות קטנות וממוקדות על רקע עניין מקומי כזה או אחר , לא אחת בהקשר של חילול שבת . אולם עם הזמן התקיימו הפגנות רבות יותר ונמצאו עילות להפגנות ולמחאות ממושכות הרבה יותר , אשר התנהלו לסירוגין ולאורך פרקי זמן לא מבוטלים ומשכו את תשומת לב אמצעי התקשורת . דוגמאות מובהקות לכך הם המאבקים נגד מועדון הילדים של ההסתדרות ונגד ברכת ירושלים . במקביל המשיכה נטורי קרתא לתקוף את אגודת ישראל בחריפות , אף שבחלק מהמקרים היו מטרותיהן משותפות . נלוו לכך שני תהליכים : האחד , התגלעו בקיעים פנימיים בנטורי קרתא , מחלוקות על מידת ההלימה בין עמדתה האידאולוגית האנטי - ציונית לבין ההצדקה להפגין ולמחות נגד רשויות השלטון הציוני ולהתעמת עמן — מעשים המגלמים הכרה בהן ; התהליך השני הוא גילוי חשיבות דעת הקהל . יוזמי ההפגנות והמחאות ומוביליהן , ובראשם עמרם בלוי , חתרו — לא אחת במתכוון — להגיע לחיכוך אלים עם כוחות המשטרה כדי לזכות בחשיפה תקשורתית . באמצעות חשיפה זו הצליחו להפיץ את דברם ולמשוך תשומת לב ציבורית , שסייעה בידם לגייס כספים למען מאבקיהם...
אל הספר