במקביל לעימותים עם רשויות החוק על רקע התבטאויות שהוגדרו כחותרות תחת אושיות השלטון היו אישים מנטורי קרתא שביצעו פעולות " ראווה " שהיו בגדר עברה על חוקי המדינה . לפעולות אלה נלווה נופך פרובוקטיבי , לא בהכרח מכוון , וחלקן נעשה מצירוף של מניעים אידאולוגיים , תום לב — שלא לומר נאיביות — ואולי גם סירוב להפנים את התמורות שחלו עם הקמת מדינת ישראל . כך למשל , מגעים עם מדינות ערביות שכנות דוגמת אלה שקיימה הסוכנות היהודית עם שליטי מצרים ועבר הירדן בתקופת המנדט בכלל ובשנתיים שלפני הקמת המדינה בפרט , וממשלת ישראל עם המלך עבדאללה סמוך לאחר ההכרזה , לא עוד היו לגיטימיים — בוודאי לא כפעולות של יחידים . בחודשים הראשונים של 1949 שב לייבל ' ה וייספיש ונפגש עם ירדנים בשטח המפורז הסמוך לשער מנדלבאום וביקש מהם שיסדרו לו ולאנשי נטורי קרתא אזרחות ירדנית . בקשתו לא התמלאה , ובשלהי 1949 או בראשית 1950 הוא הועמד לדין בעקבות סירובו להתגייס לצבא ההגנה לישראל . בשלהי מאי הוא הורשע בבית משפט השלום ונידון לשישה חודשי מאסר . וייספיש ערער על פסק הדין " ובית המשפט המחוזי צוה להחזיר ברור אשמתו לבית משפט השלום " . כפי הנר...
אל הספר