עמרם בלוי היה במשך כמה עשורים דמות מוכרת וידועה בקרב החרדים הקנאים , בחברה החרדית ובחברת הרוב היהודית - ישראלית הכללית , דמות שרבים מתושבי ירושלים החל בשנות הארבעים וכלה בשנות השבעים של המאה העשרים הכירו , ידעו או שמעו עליה . נוכחותו של עמרם ופעילותו הותירו את חותמן על כל מי שנקרו על דרכו . אלה שנחשפו לו לא נותרו אדישים . היו ששנאוהו , שחלקו עליו , שראו בו קוריוז ומי שמייצג עולם שאבד עליו הכלח , שהעריצוהו , שראו בו מיתוס מהלך , שהתעניינו בו . ביוגרפיה זו מתחקה אחר תולדות חייו ופועלו , שהוקדשו ברובם הגדול להתנגדות למפעל הציוני ולמדינת ישראל , וממקמת אותם בהקשריהם ההיסטוריים , החברתיים , התרבותיים והדתיים . עמרם היה מנהיג לא שגרתי בפסיפס המוכר של המנהיגות הקבוצתית החרדית . הוא לא היה למדן , תאולוג או פוסק הלכה ; לא נשא בתואר רבני ולא במשרה רבנית ולא היה עסקן במובן התנועתי - פוליטי דוגמת חברי הכנסת החרדים ; הוא לא התפשר על השקפת עולמו , יצר חפיפה גדולה בין זו לבין מעשיו ולא היה בעל כישורים ארגוניים מרשימים . הוא היה מנהיג כריזמטי שיצר בקרב ההולכים אתו ואחריו נאמנות ומחויבות , ומפגין אידאו...
אל הספר