קל יותר לגלגל את כל השמיים לתוך פיסת בד קטנה מאשר להשיג אושר אמיתי ללא הכרת ה׳אני׳ . [ האופנישדות ] בתקופה בה התחלתי לעשות מדיטציה הייתי רדוף חרדות ופחדים . אפשר לומר שסבלתי מדיכאון ומכעס . לעיתים קרובות הוצאתי את הכעס הזה על אשתי הראשונה . אחרי שבועיים של תרגול מדיטציה היא ניגשה אלי ושאלה " מה קורה ? " לקח לי רגע עד שעניתי : " למה את מתכוונת ? " והיא אמרה : " הכעס שלך , לאן הוא נעלם ? " ועד אותו רגע אפילו לא שמתי לב שמשהו השתנה . לדיכאון ולכעס האלה אני קורא חליפת ליצן חונקת משליליות . החליפה חונקת והגומי מסריח , אבל ברגע שאתה מתחיל לתרגל מדיטציה ולצלול פנימה – תחושת החנק מתחילה להיעלם . ורק אז אתה מבחין לראשונה , כמה רקוב ומבאיש היה הסירחון של הגומי . וכשזה נעלם – אתה חופשי . כעס , דיכאון וכאב הם אלמנטים מצוינים כשאתה מספר סיפור , אבל הם כמו רעל בגוף האמן ויוצר הסרטים ; מעצור שנצמד ליצירתיות ולוכד אותה . כשאתה לכוד בתוכה אתה בקושי מסוגל לצאת מהמיטה ולחוש בזרימה של רעיונות ויצירתיות . ליצירה נדרשת צלילות . עליך להיות מסוגל לתפוס רעיונות .
אל הספר