פרק שלישי בין יהדות לדמוקרטיה: המחלוקת על אופיו של המרחב הציבורי

מה אופייה הראוי של מדינת ישראל ? יש הסוברים שזהויות הן עניין ליחידים ולקהילות , אך לא למדינות . המדינה היא מסגרת שבתוכה יש להבטיח את רווחתו ואת אושרו של האדם ולאפשר פריחה ושגשוג של זהויות שונות , בלי להעדיף אחת מהן על פני האחרות . אחרים סוברים שהמרחב הציבורי הפוליטי הוא זירה חיונית לפיתוחה של זהות קבוצתית , בכלל זה הזהות היהודית . לאחרונים , הקמתה של מדינת ישראל מאפשרת תחייה של מאפיינים ציבוריים של זהות לעם היהודי ; מאפיינים שהושתקו והתנוונו בשנות הגלות הארוכות . עם זאת עליהם להתמודד עם הקשיים שעמדתם מעוררת : ככל שאופייה של המדינה יעוצב בדרך שתבטא העדפות זהות ייחודיות של יהודים , שהם רוב האזרחים , כך תיפגע תחושת השייכות , ובמידה מסוימת גם עלולות להיפגע הזכויות , של אזרחים אחרים , מיעוט לא יהודי ויהודים שאינם מעוניינים בזהות יהודית ציבורית . השאלה הממוקדת היא האם יש לעצב את המרחב המדיני הישראלי באופן ניטרלי , כך שהמדינה תהיה בעלת אופי אוניברסלי — מדינה " רגילה " שנקבצו בה יהודים המבקשים מקום תחת השמש , או שיש להתייחס אליה כאל מדינה שיהדותה היא רכיב עיקרי בפוליטאה שלה ? שאלה זו , על הסתע...  אל הספר