משחר האנושות מתחוללת ומתרחשת הפנומנולוגיה של ההכרה האנושית . בכל נקודה במשך ההווה , בכל תופעה אנושית , רוחשת תפיסת מציאות הולמת המקיימת את היחיד ואת הקהילה בצורה בעלת תוכן - פעמים טובה יותר , פעמים כואבת וקשה , בהתאם למצבם במרחב . מרחב היחסים הפועלים מאפשר ליחיד לברור ולבחור את פעולותיו , מתוך ידיעה , הבנה וראייה של כוליותו הפתוחה , על היותו הזהה והאחר כאחד , בכך שכל בני האדם רוחשים באותה מרכבת חיים 103 הזהה בפעילויותיה אך שונה באיכותה מאדם אחד לאחר . הסובייקטיבי שבה פועל מתוך האינטואיציה הטבעית האנושית , השפה הטבעית של התופעות . האנוש יודע בהכרה מודעת ושלא מודעת על השבר , על ההתחלקות , על ההיפרדות , על היותו אונטולוגי , חי וסופי . האונטולוגיה היא איחוד והתחלקות נמשכים . מעבר בלתי פוסק בין בריאה וסופיות , חיים ומוות , בקיעה בלתי פוסקת של ה " יש " מן ה " אין " וחוזר חלילה . תנועות החיים הן משך של איסוף והיפרדות , התרחשות פנומנולוגיה היפרדותית , איסוף התחלקותי המורכב מאין - סוף רוחש יחסים פועלים . אנו חשים בזה רגע - רגע ויום אחר יום בקשת פעילותם המשולבת של הרגשות , החושים ושאר המחוללים ....
אל הספר