בתקופת המנדט חי היישוב היהודי והתנהל בתוך שתי מערכות ערכים וכללים סותרות . מערכת חוקי המנדט , המערכת המחייבת מבחינת השלטון , היתה מקובלת על היהודים רק בחלקה . החוקים שאסרו , למשל , לקיים אימונים צבאיים ולרכוש נשק מגן , וחוקי " הספר הלבן " אשר הטילו מגבלות חמורות על העלייה ועל רכישת קרקעות על ידי יהודים - היו בעיני אנשי היישוב פסולים מיסודם . כנגד הדינים המנדטוריים האלה התפתחה מערכת כללים וערכים שהושתתה על המאבק הלאומי . במערכת הזו לא רק שצבירת נשק ואימוני צבא היו בגדר המותר , אלא אף קיום מצווה . לכך הצטרפו כללים הנוגעים להתמודדות עם בעיות דוגמת טיפול במלשינים , באויבים ובאלה המסכנים את המאמץ הלאומי . מערכת הכללים הפנימית , החשאית , עמדה כמובן בסתירה למערכת החוקים הרשמית , שניתן למצוא בספרי החוקים ובפסקי דין - כשכל אחת מהן רואה את השנייה כבלתי חוקית , ופועלת בהתאם . מטבע הדברים שהמערכת הבלתי רשמית , שפעלה בהסתר ובמחתרת , נאלצה לאכוף את חוקיה בדרכים שאינן עולות בקנה אחד עם מדינה מתוקנת . לא היתה לה , לדוגמה , אפשרות לקיים משפטים פומביים נגד מי שהפרו את " חוקיה " , ודינם נחרץ בהחלטות פנימ...
אל הספר