[ שיחה אחרי חזרה , קיץ 2011 ] הקשבה היא ויתור אוהד : הבגרות והבשלות של העבודה תלויות בקבוצה , זה קשור במרקם האנושי . כל אחד שעולה על הבמה מוסיף משהו , לכל אחד יש ערך מוסף , ויש כאלו שגורמים לי להרגיש שאני מזייף . הפעם זה נס , הוצאתי חמישה אנשים , ויש לי קבוצה מדויקת . התהליך צף , כמו במים . היה לי נורא בהיר כמה אני אוהב אותם . והאהבה הזאת היא עדינות . אני מקיף את עצמי באנשים עדינים , שמוכנים להעלות את הווליום של העדינות שלהם . והעדינות לא מבטלת את האקספרסיביות , זה רק פחות טעון , פחות חומר נפץ . העדינות מייעלת אותנו . היא מגיעה מהקשבה , הקשבה לגוף . אומרים לגוף מה לעשות , וההקשבה כבר כוללת בתוכה את ההוראה . הקשבה היא ויתור . והעדינות היא משהו אבולוציוני שקרה . שדה , חלקת שדה . מקום שכולנו מכירים , עולם של שפה ישנה . שדה בור ושדה קוצים ושדה מוקשים . מקום מוגדר ופתוח , שיש לו ריח ושנושבת בו רוח . ואיש עומד בשדה , לבדו , ורוקד . הריקוד הוא הדיבור שלו והוא חייו , ברגע זה . כך מתחילה היצירה . איש לבד בשדה . קולות רחוקים מגיעים , מאיימים , כמו שדה קרב אולי מרחוק , או סערת רעמים מתגלגלת , ופת...
אל הספר