פורו

[ נמל תל אביב , 2006 ] ובעצם אין מה להבין . צריך להשיג עיניים של ילד ולהסתכל בפליאה בציור בתוך ציור בתוך ריקוד . ולחבר לעצמך פירוש חדש , שאינו אלא עוד נוסח של תעתוע חכם . עוד בובה רוסית זעירה אחיזת עיניים רגע השקט הפתאומי , כאשר הקירות מתנקים לפתע , נעשים בהירים , ושני רקדנים חיים ונושמים עומדים בחלל , כמעט אינם זזים , הוא רגע של מציאות . על רצועת החול שמשולבת בסיפון העץ המקומר של נמל תל אביב הוקם מבנה , העשוי חוץ שקוף ופנים עם מקומות ישיבה לצפייה בחלל אחר , שגם בו מצויר חלל נוסף , עמוק יותר . שכבה בתוך שכבה , חדר מצויר שמשקיפים ממנו אל חדר אחר . שני רקדנים בצדי החדר הממשי , שאנימציה מוקרנת עליו , עומדים בשטח מוגבל מאוד , כמעט קובייה , המתחיל להסתובב על ציר כאשר המוזיקה עולה והרקדנים צורחים עם השיר All my Friends are Dead ( פסקול משובח של אהד פישוף ) . החוויה של פורו חושית , מעוררת סקרנות . אמנית וידיאו יפנית צעירה בשם טבאימו ציירה , במו ידיה , סדרה של דימויים , אנימציה המבוססת על תחריטי עץ יפניים מן המאה התשע – עשרה בשילוב ציורי מנגה – אותו סגנון אנימציה שטוח , הזוכה לתהילה בעולם כולו...  אל הספר