תוכנית לחמש רקדניות בולרו , פארק ( מתוך משה ) , ג׳ורג׳ וזלמן , חלב שחור בולרו [ 2008 ] דרך אינסופית שחוזרת על עצמה בולרו של מוריס רוול היא אחת היצירות הכי מוכרות בעולם המחול , בעיקר אחרי שמוריס בז׳אר יצר את המחול שלו למוזיקה הזאת , שכולה חזרה על מוטיב אחד , ספרדי , עם שינויים מזעריים , חזרה מהפנטת המעלה במחשבה דרך אינסופית , מתח ללא פתרון . החזרה וההצטברות הן סימן ההיכר של המופע כולו . שתי רקדניות בשמלות שחורות ניצבות בעומק הבמה ומקשיבות . כאשר הן מתחילות לנוע , בגמישות רבה ובביטחון , מישירות מבט אל הקהל , יש בריקודן גם סימונים של " זמן ” החוזר על עצמו , כמו שמונים חרוזים במחרוזת בזמן ציפייה למשהו , בהיסח הדעת . אך הן חורגות מן הסימון הזה למחול אישי , שמיד חוזרים ממנו , עד שהיציאה למחול האחיד והחזרה ממנו נעשות לכמעט תחרות . התנועה מרתקת עד לקראת הסוף , כשהמוזיקה הידועה ( הפעם בביצועו האלקטרוני של האמן היפני איסאו טומיטה ) , בעיבוד מפתיע , עולה בסולם כרומטי – שזורק אותך למרחבים מתרחקים , שבירה אופטימית בניגוד לכיוון הכללי של המנגינה - לפתע יש המשך לא צפוי החורג מן התבנית החוזרת על עצמה ...
אל הספר