ריקוד קבוצתי

ויגמן זכתה להישגים רבים כאמנית סולו בתוך גרמניה ומחוצה לה . אולם היא שאפה גם לחבר כוריאוגרפיה לאנסמבל . לדעתה של ויגמן , משתמרים בריקוד הקבוצתי מרכיביו המהותיים של הסולו . מבחינה כוריאוגרפית , מאפשר הריקוד הקבוצתי גם שימוש מועצם במרכיבים הפורמליים של מרחב , זמן ואנרגיה . גופים רוקדים רבים מספקים יתר גיוון ויכולת השתנות . בכתביה על הדרישות שנוצרות בעת חיבורה של יצירה לאנסמבל , נשמעים מאבקיה האישיים ליצור ריקוד קבוצתי ובו זמנית גם לשמור את ריקוד הסולו חי . ויגמן מנסחת לרקדן תפקיד כפול : " מצד אחד , ליטוש של אישיות מחול אינדיבידואלית , ומצד שני , מיזוג של האינדיבידואליות הזאת עם האנסמבל " ( . ( 129 : 1973 Wigman לפי אמונתה , ניחנו הרקדנים הצעירים של תקופתה בתחושה חזקה של מטרה משותפת , וזו תורמת לריקוד האנסמבל . אולם היא גם עומדת על כך שלדחף למבע העצמי יש לגשת בהבנה ובסבלנות , על מנת להגן על הכישרון האישי ועל מנת לפתחו . היכולות השונות של חברי הקבוצה טופחו במסגרת הריקודים עצמם . כך נמנע הקונפליקט בין המבע העצמי ובין העבודה הקבוצתית , הדרושה לעבודה באנסמבל מחול . כישרון המחול מתגלה לדברי וי...  אל הספר