הצורך לבחור אילו עבודות של מרי ויגמן מייצגות טוב מכול את הפרקטיקה האסתטית ואת הפילוסופיה שלה היא משימה שמעוררת חרדה . כדי לעשות זאת יש לבחון קריירה הנפרשת מאז יצירת הסולו הראשונה שלה ב – 1914 ועד להפקתה האחרונה ב – , 1957 פ ו ל ח ן ה א ב י ב מאת סטרווינסקי . במשך אותן ארבעים ושלוש שנים , חיברה מרי ויגמן למעלה מ – 170 ריקודי סולו וכמעט 80 יצירות קבוצתיות . על סמך ניסיונה האישי , ידעה ויגמן היטב ש " בתשעים ותשעה מתוך מאה מקרים הכוריאוגרף הוא מחבר ובימאי בגוף אחד " ( . ( 22 : 1966 Wigman בש פ ת ה מ ח ו ל מהרהרת ויגמן בהשראה , במוטיבציה וב " עלילות הרקע " שהולידו חמישה – עשר מריקודיה , החל בסולו צ ו ר ה ח ג י ג י ת מ – 1927 ועד לפ ר י ד ה ו ה ו ד י ה ( . ( 1942 בפרקים האחרונים חוזרת ויגמן לעסוק בחיבור של , Totenmal ועיסוק זה מוביל אותה להרהר בריקוד קבוצתי ובריקוד מקהלה . במרבית עבודותיה המוקדמות הייתה ויגמן גם המבצעת – היא הגתה ועיצבה את היצירה , וגם שימשה כלי להגשמתה . בכך היא דומה לשאר אמניות הסולו החלוציות של המחול המודרני , שהיו גם הן יוצרות – מבצעות של יצירות אישיות ביותר . לואי פולר ...
אל הספר