ויגמן מאמינה שמרגע שתמה כלשהי חודרת לדמיונו של הכוריאוגרף , החל הריקוד . במילה " תמה " , כוונתה לסדרה של " תנועות קטנות , מקושרות " , המצטרפות בחיבורן לתנועה מחולית שחושפת לעין את הרגש העומד בבסיסן ( . ( 88 : 1973 Wigman התמה היא במהותה מתווה של חקירה , וויגמן מתארת אותה בתור הבסיס שעליו מושתתת הקומפוזיציה . אף על פי שהתמה נוצרת בידי הכוריאוגרף , היא מתעוררת לחיים משל עצמה ומכתיבה את כלליה – המיוחדים לטענת ויגמן לכל ריקוד וריקוד . התמה צריכה לכן להיות גדולה דיה כך שלא תמצה את עצמה . והכוריאוגרף מוכרח להיות גדול דיו כדי לזהות את קשת האפשרויות היצירתיות המלאה שגלומה בתמה . לשם כך , מגדירה ויגמן שבעה מרכיבים מהותיים של המחול : . 1 קודם כול נמצאת התמה הראשית , סדרת התנועות שמתפתחת בתגובה לרעיון המחולי . . 2 אז בא הפיתוח המלא של התמה באמצעות חקירה של כל מרכיביה , כדוגמת מחווה , מאמץ , זמן ומרחב . . 3 מרגע שהתמה פותחה , יכולות וריאציות על התמה הראשית להוביל אותה בכיוונים חדשים באמצעות פיתוחים עם זיקות הדדיות . . 4 המבנה או הסידור השיטתי הכולל של הריקוד מוכרח אז להיבחן מתחילתו ועד סופו , והוא...
אל הספר