בהגדרה של הרגישות המערבית המודרנית ושל מקומה של מרי ויגמן בתוכה , נובעים שני זרמים נבדלים ממעיין הרנסנס שקדם להם . לשני זרמים אלו מקורות עמוקים בהומניזם הקלאסי , ושניהם נוקטים הערכה אופטימית של הפוטנציאל האנושי . שני הזרמים משקפים גם מרד כולל במסורות העריצות : הכנסייה , הפאודליזם והמונרכיה . בזכות ההתמקדות שלהם באירועים בעולם הזה ולא בעולם הבא , משקפים שני הזרמים האלה אמונה בגאונות האנושית האינדיבידואלית , או במקרי הקיצון שלהם – הזמנה לפולחן של גיבור . בניסוח פשוט , מכונים שני הזרמים האלה בשמות " עידן הנאורות " וה " תגובה הרומנטית " . האם שייכת הגותה של מרי ויגמן לנאורות או לרומנטיקה ? מבחינת הפילוסופים של הנאורות , התקווה לפתרון בעיותיה של האנושות מבוססת על ההיגיון , ולא על אמונות תפלות או על סמכותה של מסורת דתית ודאית כלשהי . ההיגיון , הכפוף לעדויות החושים ולניסוי המדעי , אמור לקדם את הציוויליזציה המודרנית . הערכים כבר אינם קשורים בלעדית למוסר הדתי . העתיד נדמה מלא אפשרויות , הממתינות להגותם של ניוטון , של בנג׳מין פרנקלין ושל יורשיהם האמפיריים . הנאורות הניעה את המהפכות האמריקאית והצ...
אל הספר