לאחר שסיים המחבר לדון במזלות , וקודם שבא לדון בכוכבים , הוא הביא דרשה המהווה מעין חציצה בין שני תחומי השיעורים המדעיים השלו . הואיל ולא מצאתי דרשה מעין זו בכל רחבי הספרות התלמודית , ראוי לעיין בה בהרחבה , ולא להסתפק במידת הקמצנות של אותם חכמים שנסמכו על רשימת הפניות ארוכה , וללא הסבר , וסוף שחכמתם נתבלעה . ועוד זאת יוער כאן , כי גם שעיקר דברינו כאן לא נועד לבחון את תולדות הדרשנות , הרי דרשה זו כה יפה עד כי ראויה היא להידון במיוחד . משל לאדם שנפלה טבעתו למים ובקופצו אחריה מצא במים מרגלית , כלום לא ירים את המרגלית גם אם לא לצורך כך צלל בים התלמוד ? ועוד סיבה נוספת להבאת הדרשה במלואה : בדרשה זו ניכר כוחו של מחבר ברייתא דמזלות , שלא היה רק אסטרולוג , אסטרונום ומורה , אלא אף דרשן , ואם לא מצאת זאת כתוב בכוכבים או בספרים , אות הוא כי לא קראת כהלכה . ובכן , הנה הדרשה ( העומדת בין דרשות סמוכות ) : בפירוש הזה , ינקום ה ' נקמת השבת ממנו , והקורא אותו בקול גדול — תדבק לשונו לחכו , גם הסופר הכותב אותו בפירוש התורה — זרועו יבוש תיבש , ועין ימינו כהה תכהה ' [ ראה : א ' סימון , ' לשונו החריפה והשנונה...
אל הספר