נראה לי שקונספט ' שלילת הגלות ' , שרווח בהוראותיו השונות מאז שנזרעו ניצני הציונות בקרב יהודי אירופה , עשוי לסייע לבירור השאלה שהוצגה לעיל . אניטה שפירא טוענת שאחת מתפיסותיו של קונספט זה מכוון ל " שלילת אורחות החיים של היהודים בגולה " . זהו המשך הרעיון של תנועת ההשכלה , שסופריה , כגון אברהם מאפו , י " ל גורדון ופרישמן , הציגו חברה שערכיה רקובים וקראו לשינוי תרבותי שיאופיין בחילון . שפירא טוענת כי על רקע זה הספרות העברית שנכתבה " נוצרה בסימן המחאה החברתית והתרבותית וערעור על המצב הקיים " . היא מציינת כי בין המקטרגים על חיי היהודים בגלות היו סופרים שכתבו בעין סלחנית וחומלת על הוויי החיים היהודי הגלותי והישן , למשל י " ל פרץ ושלום עליכם . נראה לי שאשר ברש הוא סופר נוסף שניתן לכלול בקבוצת הסופרים הכותבים על המרחב היהודי הגלותי , הגליצאי , מתוך תפיסה תרבותית הרואה בכלי הספרותי אמצעי חשוב להנצחתו של עולם הולך ונעלם . בדומה לבני תקופתו , כגון י " ח ברנר , אורי ניסן גנסין , ש " י עגנון , חיים הזז , דבורה בארון ורבים אחרים , גם ברש בחר לעסוק במרחבים המכוננים בחייו : בעברו כילד וכנער במרחב הגלותי...
אל הספר