ה עזרה הרפואית האמבולטורית במרפאות קופת חולים התפתחה בהדרגה , כשבבסיסה השאיפה שהעבודה במרפאה תושתת על אחריותו של כל רופא לחוליו ועל יצירת קשר הדוק בין החברים לבין הרופאים , שאליהם יפנו בשעת חוליים . קופת חולים ביקשה לסלול את הדרכים שיובילו להגשמת ההלכה למעשה . 480 העיקרון החשוב ששלט בקופת חולים מראשיתה היה “ השיטה הסגורה " , כלומר הגשת עזרה רפואית במוסדותיה של קופת חולים ולא בבית הרופא . לעיקרון זה נודעה חשיבות רבה להתפתחות קופת חולים ולשמירת רמתה הרפואית , שכן בדרך זו ניתנה להנהלה האפשרות לביקורת מלאה על עבודת צוות העובדים מבחינה כמותית ומספרית , ובעיקר – מבחינת טיב העבודה ובחירת העובדים המתאימים . “ השיטה הסגורה " , מצד אחד , עודדה עבודת רופאים בצוות ואפשרה התייעצות ולמידה האחד מהשני ; מצד שני , גרמה לריבוי הצפיפות במרפאה , לחוסר גישה אינדיבידואלית לחולה , ובעקבות זאת להרעת היחסים בין הרופא למטופליו . הצפיפות וההתגודדות בתור ליד האשנב וליד דלתו של הרופא , הגבירו את חוסר הסבלנות , יצרו אווירה של עצבנות הן אצל הרופא הן אצל החולה , והעצימו את האווירה העכורה בין החברים לבין קופת חולים . ...
אל הספר