ה יגיינה מקצועית החלה להתפתח בסוף המאה התשע עשרה במדינות המתועשות באירופה ( אנגליה , גרמניה ) נוכח תאונות מרובות במקומות העבודה , בבתי חרושת ובמפעלי תעשייה . בארץ ישראל עד שנת 1926 לא הייתה קיימת מודעות לחשיבותה של ההיגיינה המקצועית , הטוענת לקשר בין סביבת מקום העבודה לבין תאונות עבודה ומחלות מקצוע . לא היה כל ניסיון לגבי ההיגיינה של העובד , לא היו מוסדות טיפול מתאימים ולא היו חוקים להגנת העובד ולשמירת בריאותו . זאת ועוד , הפועלים בארץ , ברובם המכריע , לא היו פועלים מקצועיים מדורי דורות , הם היו עולים חדשים שזה מקרוב הגיעו , והיה עליהם להתרגל לא רק לתנאי האקלים הסובטרופי הקשה והלא מוכר להם , אלא גם לעבודה עצמה בתנאים כלכליים קשים , שלא הורגלו להם בארצות מוצאם . 207 ממשלת המנדט לא התעניינה במצב הפועל העברי . במשך שנים רבות היא התכחשה לחובותיה כלפי העובדים במישור הסוציאלי והעבודה , 208 ורק בשנים 1928 - 1927 פרסמה תחת לחץ פנייתה של הסתדרות העובדים , ארבע פקודות ( כך קראו אז לחוקים , ordinance ) במסגרת חוקי עבודה : . 1 תשלומי פיצויים לניזוקים בתאונות עבודה ; . 2 הגבלת עבודת נשים וילדים בתע...
אל הספר