צמיחתה של ספרות הילדים העברית בארץ ישראל נעוצה בראשית המאה העשרים . המורים בבתי הספר החלו להורות בלשון העברית , אך בשל מחסור בספרי לימוד ובספרי ילדים בעברית , נאלצו לכתוב את הספרים בעצמם וכך הפכו לסופרים “ מגויסים" למטרה חינוכית משותפת . כשם שהמורים “ התגייסו " לכתיבת שירים וסיפורים לתכניות הלימודים , כך נרתמו גם הרופאים לכתיבת “ סיפורים רפואיים " לילדי היישוב , ומטרה חינוכית בבסיסם : ללמד את הדור הצעיר כיצד לשמור על הבריאות ועל 182 ט ' ברמן , “ על הפיקוח הרפואי של קופת חולים בבתי הספר של המרכז לחינוך ומצב בריאות התלמידים " , [ , [ 1945 עמ ' , 32 אצ " מ , . A 516 / 3 ההיגיינה האישית והציבורית , וכיצד להתגונן מפני מחלות מידבקות ( גרענת , מלריה , שחפת , טיפוס ודיזנטריה ) . הסיפורים שירתו את המורים ואת האחיות בבואם להסביר ולהמחיש לתלמידי בתי הספר את חשיבות השמירה על הניקיון , הבריאות וההיגיינה . כשקוראים ספרים אלה היום , אי - אפשר שלא להבחין במגמה האינדוקטרינטיבית הבולטת בהם , שבאה לא פעם על חשבון ערכיותם הספרותית - האמנותית . אך הסופרים והמשוררים הראשונים , שהיו חדורי ערכים אנושיים - ציו...
אל הספר