בכמה מקהילות ישראל נהגו שטרם עליית הכוהנים לשאת את כפיהם בתפילת נעילה יוצקים הלוויים על ידיהם מים מבושמים . השימוש במי בושם לנטילת ידי כוהנים בימים טובים ( לא בזיקה ליום הכיפורים ) נזכר לראשונה בחיבורים ההלכתיים ״טורי זהב״ ו״מגן אברהם״ של שני חכמי פולין במאה ה . 17 ״טורי זהב״ מזכיר את המנהג בשל בעיה הלכתית שעורר – הולדת ריח בשבת ובמועדים : ״וראיתי בקצת קהלות השופכין שמן של ריח שקורין שפינגר״ד לתוך המים ביום טוב לצורך נטילת ידי הכהנים [ העולים ] לדוכן , ואיסורא קא עבדי , דמולידים ריח במים , ואפילו [ אם ] שופכים [ הבושם ] בערב יום טוב מ״מ מולידין ריח ביו״ט על ידי הכהנים , וזה ניחא להו , ומתכוונים לכך , ע״כ יש למנוע מלעשות כן״ . סביר להניח שמנהג הרחיצה במים מבושמים בימים טובים בקרב יהודי אירופה התגבש מתוך עניין לכבד את ימי החג ולהעניק להם משמעות חגיגית . רחיצה במי בושם בתפילת נעילה נזכרה בעיקר בספרות ההלכה , המנהג והפולקלור של יהודי המזרח . לעומת זאת , ברבים מספרי המנהג של יהודי אירופה נוהג זה ביום הכיפורים אינו מתועד כלל . נטילת היד עד הפרק הייתה חלק מקידוש הכוהנים לעבודתם בבית המקדש . ...
אל הספר