בשמים וקטורת בזיקה לאירוסין ונישואין

בתקופת חז״ל שולב ההדס בטקס החתונה . מבדי ההדס התקינו עטרות שהונחו על ראשי חתנים , נוהג שהיה מקובל גם בקרב הרומאים . יש שהושיבו את הכלה ״בתנורא דאסא״ , היינו חופה מעוטרת בהדסים . רבי מנחם המאירי , בפירושו בית הבחירה 1 על התקנת עטרות לחתנים מבדי הדסים ראה למשל תוספתא , סוטה טו , ח ; בבלי , שם , מט ע״א . ובהרחבה שמש , בעטרה . 2 ראה עירובין מ ע״א על בוני חופות לחתנים שגזזו הדסים לצורך כך ביום טוב שני של גלויות . וראה גם בשבת קי ע״א על רבי יצחק בר ביסנא שגזר בעקבות מותו של רב שלא יביאו הדסים למקום החתונה . לפי התלמוד בכתובות יז ע״ב ההינומא של הכלה היא חופת ההדסים שבה היא יושבת . רש״י בפירושו לברכות נו ע״ב , ד״ה נערה המאורסה כותב : ״היו רגילין לעשות לה חופה של הדס בכניסתה לחופה , וקורין לה הינומא״ . בחידושי הר״י מיגאש לכתובות שם ( לרבי יוסף ב״ר מאיר הלוי אבן מיגאש , ספרד 1141 - 1077 ) מוסבר המונח ״תנורא דאסא״ ביתר הרחבה : ״קובה שעושין אותה מן ההדס ומושיבין בה הכלה בשעה שמוליכין אותה לבית בעלה והיא כמות זו שקורין אותה בלשון ערבי עמארייא ופירוש שקורין לה תנורא הוא מפני שהקובה דומה לתנור שהרי ה...  אל הספר