פרק יב בשמים וקטורת במנהגי פטירה ואבלות

המוות והמסתורין הכרוכים בו הם גורמים מרכזיים בתיאולוגיה , בפסיכולוגיה ובפילוסופיה של המין האנושי בכל הזמנים . החוקר ג׳ אסמן ( , ( Assmann שעסק בתפיסת המוות בקרב המצרים הקדמונים , טען כי ״המוות הוא המוצא והמרכז של התרבות״ , כלומר הוא מהווה מפתח להבנת החשיבה והתפתחות המנהגים של התרבות . פאלנדר ואוסטיגארד ( , ( Fahlander & Oestigaard שחקרו את משמעות המוות בתרבות האנושית בכלל , טענו כי המוות אינו רק גורם מאיים על האדם והחברה , אלא מהווה בסיס להתגבשות אמונות והשקפות ( למשל שכר ועונש ) והוא יוצר את יחס התרבות להבנת מהות החיים . בתרבויות העולם מקובלות אמונות והשקפות שונות ביחס למוות . תפיסת המוות משתנה במשך התקופות ההיסטוריות ואף באותה תקופה היא משתנה בקרב אוכלוסיות שונות . המוות נתפס כחידלון נצחי , ככילוי הגוף הפיזי והמשך הקיום של הנפש במקום או בספירה אחרים ( גן עדן או גיהינום ) או כחידלון זמני המוביל להתחדשות ( תחיית המתים ) . בכל אופן המוות הוא שלב מעבר מפאזה אחת ( חיים פעילים ) אל פאזה אחרת ואשר על כן נכרכו בו טקסים ופעולות סמליות שונים . ״טקס מעבר״ ( rite de passage או : rite initiatique...  אל הספר