שילובם של חומרים ארומאטיים במסגרת פולחנית הוא תופעה מקובלת בדתות העולם מימי קדם ועד לימינו אנו . הקטרה של סממנים נהגה בפולחנים בבבל , במצרים , ביוון וברומא , וכן במשכן העברי ובטקסי בית המקדש . במהלך התקופות ההיסטוריות שולבו צמחי בושם או קטורת גם בבית הכנסת . בשמים וריחות טובים כיבדו את המרחב המקודש והשרו אווירה נעימה על המתפללים . בשמים וקטורת שולבו בבתי כנסיות בימי שבת ומועד . הקטרה בבית הכנסת בעתות מצוק קשורה לתפקידו היסודי של מוסד זה כ״שער השמים״ , היינו כמקום תפילה , בקשה ותחינה . בשמים וקטורת היו כלי ביטוי לרעיונות ולתכנים יהודיים , כמו למשל קרבנות הנשיאים ועבודת המקדש . ההקטרה קשורה לתפיסת בית הכנסת בתודעה היהודית לדורותיה כ״מקדש מעט״ , מונח שמשמעותו התחדדה במיוחד לאחר חורבן הבית השני , עם הפיכתו למוסד רוחני תחליפי למקדש ( ״זכר למקדש״ ) .
אל הספר