בתימן בישמו היהודים את בגדיהם לכבוד שבת באמצעות סל גדול המכונה כ׳בשה . הניחו בתוך הסל מחתה עם גחלי אש ובשמים ( בכור ג׳אוי ) ופרשו עליו את הבגדים כדי שיקלטו את הריח הנעים . במהלך הבישום הקפידו לנעול את הדלת והחלונות כדי למנוע את בריחת הריחות החוצה . בנוהג זה אחזו בני תימן עד עלייתם ארצה באמצע המאה ה . 20 69 קאפח , הליכות תימן , עמ׳ . 200 תיאורי בגדים מבושמים במקרא ובמפרשיו בגדים מבושמים תוארו בהקשרים מעטים במקרא או במפרשיו . המקור הראשון הרומז לכך , אם כי הוא נתון לפרשנויות שונות , מדבר על הריחות שנדפו מבגדי עשו כאשר יעקב לבש אותם ונכנס אל יצחק כדי שיברכו . המקרא מספר כי יצחק הריח את הבגדים ואף שיבח את ניחוחם המיוחד : ״ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה׳ ״ ( בראשית כז , כז ) . בספרות הבתר מקראית נידונה השאלה מה היה המקור לריח הטוב של הבגדים שלבש יעקב . במדרש שכל טוב הובא ההסבר הבא : ״בשעה שנכנס יעקב אבינו הפיח הקב״ה עליו ריח גן עדן כדי לחבבו על אביו״ . כלומר , הריח הנעים לא נבע מבגדיו אלא היה זה ריח שהגיע מגן עדן , כדי שיצחק יהנה ויברך את יעקב ...
אל הספר