המוטיב של גן עדן שמימי המדיף ניחוחות נעימים שבספרות החיצונית ובמקורות חכמים חדר לפרשנות המקרא בימי הביניים ואף לספרות ההלכה של האחרונים . מוטיב זה משוקע גם במקורות ימיביניימיים לא יהודיים , כמו למשל ספרות החזיונות הנוצרית העוסקת בעולם הבא , ביום הדין ובתחיית המתים . באמונה ובתרבות המוסלמית מתואר גן עדן כמרחב המכיל צמחים והמזמן לשוהים בו תענוגות שונים . בקוראן , כמו במדרשים יהודיים שהזכרנו לעיל , מופיע המוטיב של ארבעה נהרות המושכים נוזלים יקרים . ברם , בניגוד למדרשים המספרים על נהרות חלב , יין , דבש ואפרסמון , המסורת הקוראנית עוסקת במים , חלב , יין ודבש , כלומר אין איזכור של בשמים . מעניין לציין כי בעוד שהקוראן ( סורה , 2 פס׳ 35 ) שמר על האנונימיות של עץ הדעת ולא נקט עמדה לגבי זהותו כפי שנהג המקרא ( בראשית א , ט - יז ) , בספרות הפרשנית המוסלמית הימיביניימית יש שזיהו אותו עם צמחי בושם יקרים , כגון נרד ( בערבית : סנבלה , سنبلة) או קינמון הקמפור ( בערבית : כאפור , كافور) . 30 בחזיונות של הכנסייה מתואר גן עדן כמרחב עם ריחות וניחוחות מתוקים , שירת מלאכים ונוף מרהיב של ירושלים למעלה . ראה גור...
אל הספר