גן עדן כפי שהוא מתואר במקרא ( בראשית ב , ח - יד ) הוא מרחב ארצי בדמות גן פסטורלי השוכן על פני כדור הארץ . לפי המקובל תחומי הגן משתרעים בין הנהרות הגדולים הפרת והחידקל בצפון ( אזור הסהר הפורה ) והגיחון והפישון , שני יובליו הגדולים של הנילוס , בדרום ( הנילוס הכחול והנילוס הלבן ) . ברם לפי הצעה אחרת גיחון הוא הנילוס ופישון הוא האינדוס . החל מתקופת חז״ל המונח ״גן עדן״ מסמל גם מרחב רוחני של עולם הנשמות . דמותו ומאפייניו של הגן המקראי החומרי , המסמל אושר ושלווה , הודבקו בעולם האמונות הבתר מקראי לגן הרוחני והשמימי שלאחר המוות . מגמתה של העתקה רעיונית סמלית זו הייתה לתאר מדיום טוב ומושלם בדומה לראשית יצירתו של האדם . כמו כן מטרתם של התיאורים האידיליים של הגן היא להמחיש את האמונה במדיום מטאפיזי זה , ולעודד את האמונה בעיקרון של שכר ועונש . רלה קושלבסקי , שעסקה בסיפורי מסע אל גן עדן וגיהינום , הטיבה לנסח את מטרתם של תיאורי המרחב של גן עדן כ״משוקעים בנרטיבה שנועדה לחלץ את המוות מניכורו ולהפוך אותו לתחילתו של מסע מאתגר בעולם אחר״ . במילים אחרות , באמצעות העיסוק במרחבים שמעבר לעולם החיים המוחשי מתמו...
אל הספר