הגישה הבסיסית של המקורות היא שנשים הן הזקוקות לבישום ולא הגברים . היחס להתקשטות נשים הוא במבט גברי . במקורות שנידונו אין הדגשה של הצורך הסובייקטיבי והרגשי של האישה לאסתטיקה אישית , וההתבשמות נועדה לכך שהאישה לא תתגנה על בעלה ולא להפך . חכמים היו מודעים לחשיבות התבשמותן של נשים במסגרת הבית ואף עודדו זאת באמצעות תקנת עזרא או היתר להתקשט גם 30 אבני ישפה , ח״ז , אבן העזר , סימן קטו , עמ׳ רנח . 31 מהר״ם אלשקר , סימן לה . בתקופת המחזור . הבושם עשוי להיות ״כלי נשק״ מסוכן בידיהן של נשים לא הגונות . חז״ל מתארים נשים המנצלות בשמים יוקרתיים כדי לגרות גברים ברשות הרבים . ברם , אין בספרות חז״ל איסור או הגבלה מפורשת על נשים להתבשם ברשות הרבים . ממקורות שונים עולה שסתם נשים נשאו עמן בקבוקי בושם למיגור ריחות גוף רעים . בקרב חכמים בתקופה הבתר תלמודית אנו מוצאים שתי גישות מרכזיות . עמדה מחמירה , המצמצמת באופן עקרוני את היראותה של האישה מחוץ לכותלי הבית , סבורה שאין לנשים להתבשם כלל ברשות הרבים . לפי גישה מתונה יותר אין לאסור זאת כאשר האישה מתבשמת באופן מתון שאינו מעורר את תשומת הלב . לכל הדעות התבשמות פ...
אל הספר