לעת עתה לא מצאתי מקורות של חז״ל האוסרים על אישה לצאת לרשות הרבים כשהיא מבושמת . ההפך , ספרות חכמים מלמדת כי נשים יצאו לרשות הרבים כשהן מחזיקות כלי בושם על גופן , ולא הועלתה כל טענה של בעיית צניעות . הגבלות על התבשמות נשית מצויות בספרות ימי הביניים ובחיבורי הפוסקים של זמננו . תחילה נעיין בדבריו של הרמב״ם ונבדוק אם הוא אוסר זאת . המשנה בכתובות פ״ז מ״ו קובעת כי אישה ״העוברת על דת יהודית״ אינה זכאית לממש את כתובתה . המשנה מונה כמה סוגים של התנהגויות של חוסר צניעות הנכללות בכך : ״ואיזוהי דת יהודית ? יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם״ . הרמב״ם בפירושו למשנה מבאר כי האיסור לטוות במרחב הציבורי מתייחס להופעה לא צנועה של האישה העוסקת במלאכת הטווייה : ״טווה בשוק – במראה זרועותי׳ [ ה ] לבני אדם או שהיתה טווה כשעלי ורדים או ׳ריחאן׳ [ = בזיל הריחן ] וכדומה להן צמודין לה על פדחתה או בלחייה וכיוצא בזה מן הפריצות ומיעוט הצניעות״ . לפי ההסבר הראשון במהלך הטווייה האישה חושפת את זרועותיה ויש בכך חוסר צניעות . לפי ההסבר השני הטווייה בפרהסיה מתבצעת כאשר האישה מניחה על גופה צמחי בושם . השאלה המתבק...
אל הספר