לתופעה של ריח המשמש כאינדיקטור חברתי דתי יש פן נוסף – אנשים בעלי כישרון הרחה פלאי המסוגלים להבחין בין אנשים בעזרת חוש הריח . כלומר , מצד אחד , כפי שראינו לעיל , אנשים מדיפים ריחות מזהים , ומצד אחר ישנם המסוגלים להריח ריחות נסתרים של בני אדם . במקורות שונים החל מהמקרא ועד לספרות המאוחרת מתואר המשיח כאישיות המסוגלת לברר באורח פלאי את טיבם של אנשים באמצעות ריחות הנודפים מהם . לפי מסורת המובאת בבבלי בר כוכבא , מצביאו של המרד בתקופת אדריאנוס ( 135 - 132 לספירה ) , ראה עצמו כמשיח הגואל את עם ישראל מפני השלטון הרומי המכביד . כדי לבחון את דבריו ערכו לו חכמים בדיקה הבוחנת את כישרון ההרחה שלו . בר כוכבא נדרש לדון בעניין מסוים , ככל הנראה משפטי , אך הוא כשל כיוון שלא השתמש בחוש הריח כפי המצופה : ״בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא אמר להו לרבנן אנא משיח אמרו ליה במשיח כתיב דמורח ודאין נחזי אנן אי מורח ודאין כיוון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו [ תרגום : בר כוזיבא מלך שנתיים וחצי , אמר להם לחכמים : אני משיח . אמרו לו : 52 דאגלס , טוהר וסכנה , עמ׳ . 65 - 55 53 יכולת ההרחה הפלאית של המשיח תוארה בנבואתו ש...
אל הספר