פרק ה ״ריח של קדושה״ ו״ריח של טומאה״: ריח גוף כמסמן חברתי של זהות מוסרית

באופן טבעי לכל אדם יש ריח גוף אישי . ריח זה נובע מהמטען הגנטי וההורמונלי שלו , וכן הוא מושפע מהרגלי תזונה ומרמת פעילות בלוטות הזיעה . ישנם מאכלים הגורמים לריח גוף חזק , כגון חילבה , שום ומזון מתובל . בהנחה שבעולם הקדום העידו מאכלים על מעמדו הסוציואקונומי של האדם , כמו למשל שום שהצביע על עוני ומזון מתובל שהעיד על עושר ויכולת כלכלית , הרי שהריח שנדף מהאנשים שאכלו אותם עשוי היה להעיד על מעמדם . מעניין לציין שמחקרים רפואיים מצביעים על הזיקה שבין ריחות גוף למצב בריאותי ויש להניח שגם בנקודה זו היה קיים הבדל בין המעמדות באוכלוסייה . גורם אחר שיש לו השפעה על ריח הגוף הוא בשמים ששימשו לרחצה ולסיכה או כתמרוקים . מוצרים ארומאטיים שהיו בשימוש בקרב החברה הגבוהה העידו על יתרונם של המשתמשים בהם על פני בני מעמדות נמוכים . ריח הגוף של האדם הולך ומתפתח בגיל ההתבגרות ודועך בגיל מבוגר . בלוטות הזיעה פעילות במיוחד עם ההגעה לבגרות המינית , אשר על כן לא הרי ריחו העדין של תינוק כריחו של מתבגר . לריח גוף יש משמעות באינטראקציה חברתית . הריח נקלט בתת מודע של הסובב והוא קובע את מידת המשיכה או הדחייה של האדם לבני ...  אל הספר