ההבנה הפשוטה של בשמים בזיקה לבית הכיסא ( ברכות נג ע״א ) היא שמדובר בסממנים ריחניים שהונחו בבית הכיסא לשם מיגור ריחות רעים . ברם , יש שהבינו כי הכוונה לצרור של בשמים שאדם איסטניס הסובל מהריחות הרעים השוררים בבית הכיסא מוליך עמו בעת שהוא צריך לנקביו . מסתבר כי הצורך בבשמים בבית הכיסא הקדום היה רב . הדבר נכון לגבי בתי כיסא בבתים פרטיים שהיו ממוקמים בחדרים 34 בן מתתיהו , תולדות , ז , ד , א , מהדורת שמחוני עמ׳ . 378 35 בן מתתיהו , תולדות , ז , א , ג , מהדורת שמחוני , עמ׳ . 373 36 כך פירש בעל הלכות גדולות : ״בשמין דעבידין לבית הכסא כי היכי דלא ניתי ריחא״ ( תרגום : בשמים שעושים לבית הכסא כדי שלא ייתן ריח ) . ניתן להבין אפוא שהכוונה לבשמים המונחים בבית הכיסא כדי לנטרל ריחות רעים השוררים שם . ראה הלכות גדולות , ח״א , עמ׳ . 138 37 כך ביאר רש״י בפירושו לברכות נג ע״א . קטנים , כמו למשל בבתי הכיסא שנמצאו בעיר דוד , המתוארכים למאה השישית לפנה״ס , שסבלו מהיעדר אוורור נאות . בתקופת חז״ל מוקמו בתי הכיסא שבעיירה היהודית בחצר הבית . בורות הספיגה שמתחתם העלו ריחות עד לפינוים . בתי כיסא ציבוריים ( Latrina ...
אל הספר